ההיסטוריה והפיתוח של ריהוט ימי

יש לגשת ללימוד ריהוט ימי בשילוב עם זה של ריהוט יבשתי; מכיוון שריהוט ימי התפתח בעיקר מ-ומייצג התאמה ועידון של-מקביליו המבוססים על האדמה-, חיוני להתחיל בסקירת ההתפתחות ההיסטורית של רהיטים באופן כללי. לרהיטים יש קשר אינטימי עם חיי האדם והייצור; אכן, ניתן לומר שצורות ראשוניות של רהיטים היו קיימות כבר בעידן הפרימיטיבי.

גושי האבן שעליהם ישבו בני האדם הקדומים שימשו שרפרפים של זמנם-אם כי, באופן טבעי, רוב הריהוט הקדום הללו היו חפצים טבעיים או חומרי גלם שעברו עיצוב או גילוף מינימליים בלבד. לאחר מכן, ככל ששיטות הייצור והטכנולוגיה המשיכו להתקדם, צצו בהדרגה רהיטים שנוצרו כולו בידיים אנושיות. על פי מחקר ארכיאולוגי, אמנות ייצור הרהיטים כבר הגיעה לרמה מתוחכמת בתוך התרבויות העתיקות של המזרח בעידן של חברות עבדים.

במצרים העתיקה, משנת 3000 לפני הספירה לערך, כבר היו קיימים סוגי רהיטים בסיסיים-כגון מיטות, שידות, כיסאות וארונות-; יצירות אלו כללו לעתים קרובות אלמנטים דקורטיביים כגון שיבוץ שנהב ומתכת, הזהבה, גילוף וצביעה. גם סין עומדת כאומה עתיקה עם היסטוריה תרבותית ארוכה ומפוארת; כבר בתקופות האביב והסתיו והמדינות הלוחמות, צורות שונות של רהיטים-כולל שולחנות נמוכים, שולחנות כתיבה, מיטות ומעמדים-כבר היו בשימוש. באמצעות תהליך של אבולוציה הדרגתית ועידון שהגיע לשיאו בתקופת שושלת סונג, המגוון והצורות של הרהיטים הסינים הפכו למקיפים במידה רבה. שושלת מינג שלאחר מכן סימנה את השיא של פיתוח ריהוט סיני עתיק, והולידה סגנון ייחודי וייחודי של ריהוט סיני קלאסי. הן במונחים של עיצוב אמנותי והן במונחים של אומנות, סגנון זה השיג את הסטנדרטים העולמיים הגבוהים ביותר של זמנו-וזכה לשבחים עולמיים ולכינוי המתמשך של "ריהוט בסגנון מינג".